Persistent Postural-Perceptual Dizziness או בשמותיו הנוספים PPPD/3PD הוא מצב של סחרחורת מתמשכת, תחושת חוסר יציבות או “ריחוף”, שנמשך חודשים – גם כאשר כל הבדיקות הרפואיות תקינות. זו אחת הסיבות השכיחות לסחרחורת כרונית, ועדיין רבים מהמטופלים מרגישים מבולבלים או חוששים כי "לא מצאו כלום" אבל הם עדיין סובלים.
מה מרגישים ב- PPPD?
- סחרחורת קלה–בינונית שנמצאת “ברקע” – לרוב נראה אותה יותר מ-50% ממשך היום
- תחושת ריחוף, ערפול או חוסר יציבות
- החמרה של התסמינים בעמידה, הליכה או שהייה במרחבים פתוחים
- החמרה של התסמינים מול עומס חזותי – קניון, סופר, מסכים, תנועה של אנשים
- תחושה שהראש “לא יציב”, למרות שאין סיבוב אמיתי של החדר.
- לרוב תהיה פגיעה משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים עד כדי חשש לצאת למקומות מסוימים, חשש לצאת לעבודה, הימנעות מתנועה.
ברוב המקרים PPPD יחל אחרי אירוע מסוים שבו הייתה חוויה של סחרחורות משמעותית שהייתה מלווה בתחושת לחץ וחרדה – לדוגמה לאחר BPPV, דלקת בעצב הוסטיבולרי, התקף חרדה מלווה בסחרחורות, זעזוע מוח או אירוע רפואי או רגשי מלחיץ.
מה קורה בגוף ב- PPPD?
לאחר שהסתיים האירוע המשמעותי של הסחרחורת, המערכת הוסטיבולרית לא חוזרת למצבה הרגיל אלא נכנסת למצב "הגנה" ודריכות יתר. כלומר האוזן הפנימית כבר "תקינה" אבל המוח ממשיך לפעול כאילו הוא בסכנה. ולכן, כל תנועה, שינוי תנוחה או עומס חזותי מתפרש כמשהו שצריך להיזהר ממנו.
איך מטפלים ב- PPPD?
הטיפול ב- PPPD הוא רב-מערכתי וחייב להיות מותאם אישית.
1. ידע – ההבנה שהתחושות שמרגישים אינן מסוכנות היא שלה חשוב בהחלמה
2. פיזיותרפיה וסטיבולרית – המטרה של השיקום הוסטיבולרי הוא "להרגיע" את המערכת הוסטיבולרית ולהסיר את האיום. השיקום נעשה על ידי חשיפה לטריגרים שמעוררים סחרחורות בעוצמה נמוכה ובמינון מתאים, וכך המערכת הוסטיבולרית מסתגלת בהדרגה. בנוסף השיקום יתמקד בחיזוק הבטחון בתנועה, וחזרה לתנועה טבעית ולא "זהירה" מדי. ההתקדמות נעשית בהדרגה ובקצב בטוח.
3. ניהול סטרס וחרדה – באמצעים שונים כמו נשימות, CBT ובמקרים מסויימים טיפול תרופתי. עוד נמצא שנוגדי חרדה מסוג SSRI מקצרים את משך השיקום במטופלי PPPD.
לסיכום, PPPD הוא מצב הפיך ועם אבחון נכון וליווי מקצועי אפשר לחזור לתנועה חופשית, בטחון ושגרה מלאה.